הכוח שבתרגול מדיטציה- ” כמו גיבור לניצחון”

(הפוסט מוקדש לאישתי, ליטל שמש חלוץ – שמזכירה לי כל יום שמחשבות יוצרות מציאות)
#יזםהשבוע ירון שמש #פוסט3
חולון- אמצע שנות התשעים- כתיכוניסט הייתי מדורג ראשון בישראל במשקל שלי בג׳ודו. במקביל באותה תקופה, בית הספר התיכון שילב אותי במיזם שמלווה ספורטאים צעירים בהובלת פסיכולוג ספורט צעיר. עבורי, זו הפעם הראשונה שאני נמצא בסיטואציה כזו, בה אני אמור לנתח ברמה האישית והאינטימית ביותר את עצמי, את הפעולות שגרמו לי להגיע למעמד הזה של טופ הג׳ודו הישראלי. לנתח את כל מה שמאיים עליי, להתמודד עם הפחדים שלי, שלעיתים הודחקו, וכל זאת עם מישהו שאני מכיר רק מספר דקות בלבד. בהתחלה, כשהוא שאל אותי שאלות עניתי לו בחשדנות, לא האמנתי שמילים יכולות להשפיע על איך שאני נלחם, אבל משום שזה היה על חשבון זמן הלימודים אז זרמתי ????.
נפגשנו שלוש פעמים, ועל אף שאני לא זוכר את שמו ואפילו איך הוא נראה, הפגישות הללו עדיין מלוות אותי. כששוחחנו על קרבות הג׳ודו והתחושות שליוו אותי לפני ובמהלך הקרבות הללו, הוא תמיד חזר על אותו משפט, שלימים ילווה אותי כל חיי, ״אתה עולה כמו גיבור לניצחון״, ״כמו גיבור לניצחון״, “גיבור לניצחון״ המשפט הסתום הזה, שלא הבנתי את המשמעות שלו באותם ימים, חזר על עצמו מספר פעמים במהלך השיחות שלנו.
השנים עברו, סיימתי את התיכון והתגייסתי לצבא. שם שירתתי כספורטאי מצטיין, חבר בסגל האולימפי. כחלק מהמעטפת המקצועית, הצמידו לי שוב פסיכולוג ספורט, הפעם על ידי איגוד הג׳ודו הישראלי. פסיכולוג אשר ליווה את רוב חברי הסגל, ביניהם ספורטאים שרובכם בטח מכירים את שמם, אורן סמדג׳ה, אריק זאבי ויואל רזבוזוב.
אני מגיע לבוריס – פסיכולוג הספורט המיתולוגי של הספורט ההישגי, איש צנום, עם מבטא רוסי קל. הוא פותח את הדלת ומזמין אותי לקליניקה שלו. אנחנו מתיישבים, משוחחים קצת, ואז מתחילים את סשן הדמיון המודרך שאנחנו מתרגלים כבר מספר שבועות.
בפגישה, בוריס מבקש ממני לשכב לידו על הרצפה, לעצום את העיניים ולדמיין שאני רגע לפני קרב ג׳ודו באולם התחרויות. בוריס דואג שהתחושות שלי יהיו כמה שיותר קרובות למציאות. לכן, הוא משמיע לי רעשי רקע באמצעות הרמקולים אשר בחדר, מהרמקולים בוקעים קולות של צופים ושל הכרוז, ״אתה נח עכשיו, מתכונן לקרב, הדופק שלך נמוך״ הוא אומר, ״יש לך שישים שניות עד שהקרב מתחיל, הדופק שלך מתחיל לעלות״ הוא מנחה אותי, דרך הרמקולים הרחשים של הצופים מתגברים, אני מתחיל להרגיש את ההתרגשות, ״כל הצופים מתכוננים לקרב שלך״ הוא ממשיך. ואני, שוכב על הרצפה שם בקליניקה, העיניים שלי עצומות, הגוף אמנם בקליניקה, אבל התחושות והנפש בכלל נמצאות באולם התחרויות. הדופק עולה, אני צופה ביריב עולה על המזרן, ״שלוש, שתיים, אחת, הקרב מתחיל״ הוא אומר בקול. ״קדימה, תתחיל לתקוף, לדחוף, לדחוף, לא לוותר״, ״יש לך עוד 3 דקות לקרב, קדימה״. בוריס מלווה אותי כרגע בקרב, אבל הפעם לא מהיציע, אלא מהספה שלידי, אני שוכב לידו על הרצפה עם העיניים עצומות, הקהל בטירוף, הכרוז צועק ואני מרגיש שהדופק שלי על 120.
הקרב הזה בקליניקה נמשך בין 4 ל5 דקות, אבל באופן מפתיע – את הקרב הזה שהתקיים בראש שלי לא הצלחתי לנצח. כמה שלא ניסיתי, כמו מגנט שלא רוצה להתחבר, בכל פעם שניסיתי והתאמצתי לבצע את המהלכים, הם איכזבו אותי, הרגשתי שהחיווטים בראש לא מתחברים, הגוף משותק, שוכב שם מסותת ושרירי, בשיא הכושר על השטיח, והראש דוהר, אבל דוהר במקום. אני מנסה להזיז את הגוף כמו משוגע שקשור בכותונת משוגעים, אולי הגוף יעזור לראש, אבל האחרון נותן ברקס, לא מאפשר להתקדם ואני שוכב שם, חסר אונים, מובס!!!
פרוספקט פארק, ברוקלין ניו יורק- יותר מעשרים שנים חלפו מאז הפגישה עם בוריס בקליניקה – שוב עם העיניים עצומות, אבל הפעם, אני יושב לבד עם עצמי. מקשיב לרחש הציפורים, מחובר לנשימות שלי, בוחן את המחשבות שנכנסות לי לראש. אמנם עברו כמעט 20 שנים מאז פרשתי מהג׳ודו, אבל הרצון העז הזה להגשים את המטרות שהצבתי לעצמי, נותר איתן. עולם יזמות הנדל״ן בעיר הגדולה הוא תחרותי מאין כמותו, הקבלנים, המתווכים, המוכרים והקונים, עסקאות נעשות בצורה אגרסיבית ולעיתים אם אתה לא מגיע ראשון לעסקה, קיים סיכוי גבוה שלא תוציא אותה לפועל, רמת הדיוק, היצירתיות, וההוצאה לפועל מצריכות פתיחות מחשבתית, זריזות והרבה הרבה אמונה.
תוסיפו לזה משקיעים, מימון, ערבויות אישיות, ושוק שעובר שינויים רגולטוריים ותקבלו מתכון לעליית דופק, כזה שכל יזם באשר הוא, גם אם הוא לא מתעסק בנדל״ן נתקל בו במהלך חייו העסקיים. אבל הפעם, אני מגיע מוכן מנטלית, הג’ודו לימד אותי שאת רמת המוכנות הפיזית (ניסיון), צריך לשלב עם רמת מוכנות מנטלית.
המדיטציה, ״בוננות״ בשפה המקצועית, גורמת למתבונן (ה״אני״) להגיע למצב בו הוא מצליח להפריד את עצמו מהמחשבות שלו, בעצם, להסתכל על המחשבות שעוברות לו בראש כאילו הוא מסתכל עליהן מהצד. בזמן השקטת המחשבות, ניתן להבחין (על ידי תרגול כמובן) אילו מחשבות מעצימות אותך ואילו מחשבות עושות בדיוק את ההפך. להחליט לאילו מחשבות רוצים להתמסר, ו״הרצון״ הזה היא מילת המפתח (״ובחרת בטוב״).
בהזדמנות הראשונה בכל יום, אני מחשיך את מסך המחשבות והכל מתחבר. אני יכול לראות את המחשבות המעצימות ולהתחבר אליהן ובמקביל לזנוח את המחשבות המחלישות שמרחפות ברקע. אני בוחר לראות (במחשבות שלי) את פרויקט הנדל״ן מסתיים, הבניין נבנה והמשקיעים מרוצים. אפילו אם זהו פרויקט חדש, אני בוחר לראות את הבעיות נפתרות, עוד לפני שהן בכלל קרו.
בזכות המדיטציה, אני בוחר לנצח את ה״קרבות״ המנטליים ויחד עם הניסיון שצברתי לעלות לקרבות החיים כאילו שכבר ניצחתי, שהרי הקרב בראש הוא הקרב הראשוני. כמו ״גיבור לניצחון״, רק היום אני מבין למה הוא התכוון, תעלה לקרב כמו ״גיבור לניצחון״, שהרי הגיבור כבר ניצח את הקרב בראשו, וזאת עוד לפני שהוא עלה בכלל לקרב, וזה הסטייט אוף מיינד הדרוש לניצחון!
(הנה אני- הראשון מימין- פרו 2000)